השנה רק התחילה – אבל האם זה האלבום הטוב ביותר של 2026? | דור סגל אלבוקרק

מי שמצפה לאלבום שכולו “הילד עם הבוגי” - פשוט לא מכיר את אודי באמת. מי שמוכן לחצוב בסלע כדי למצוא יהלומים נדירים, להגיע עמוק לתודעה של שניידר - צריך לצאת למסע יחד עם האלבום. 11 שירים בלבד, אבל תמונה מדויקת מאוד של האמן שיצר אותם.

צילום: עמית סליקטר

לאחרונה אנחנו עדים לאמנים צעירים ובועטים שמצליחים, לאט אבל בטוח, להגיע לראשי המצעדים ולכבוש לבבות. בעידן שבו הרשתות החברתיות הן הבמה המרכזית של המוזיקה, ולצידן תוכניות הריאליטי שמצמיחות לנו זמרים חדשים, מרעננים ובעיקר נועזים - נוצר כאן דור שעושה מוזיקה ישראלית איכותית בלי להתנצל. אחד הסמלים הבולטים של הדור הזה הוא אודי שניידר. הוא התחיל את דרכו בלהקה צבאית, המשיך אל הפריים טיים ב”הכוכב הבא לאירוויזיון”, ואמנם לא זכה - אבל הצליח להיכנס עמוק ללב הקהל ולהישאר רלוונטי מאוד מאוד.

כמה שקשה לאמן להצליח משום מקום, לפעמים אפילו קשה יותר להצליח אחרי שכבר היה לך להיט מטורף. לציבור יש ציפיות, הוא יודע למה אתה מסוגל - והוא רוצה עוד מזה. השנה האחרונה של אודי הייתה רצופה הצלחות, ובראשן הסינגל שקיבל מקום של כבוד גם באלבום - “הילד עם הבוגי”. השיר הזה הגיע להישגים מטורפים ובצדק: להיט הקיץ שעבר, ראש מצעדים, אהוב על כל הגילאים, המגדרים והסגנונות. במבט ראשון הוא נשמע פשוט, אבל הוא בנוי בצורה גאונית, חיבור בין משהו שמרגיש חדש, כאן ועכשיו, לבין אווירה נוסטלגית של רוק ודיסקו מעשורים קודמים. השילוב הזה הוא בדיוק הדנ”א של האלבום החדש של אודי שניידר.

צילום: עמית סליקטר

אלא שבין הסינגל הראשון לאלבום המלא יש מרחק מסוים. מי שמצפה לאלבום שכולו “הילד עם הבוגי” - פשוט לא מכיר את אודי באמת. מי שמוכן לחצוב בסלע כדי למצוא יהלומים נדירים, להגיע עמוק לתודעה של שניידר - צריך לצאת למסע יחד עם האלבום. 11 שירים בלבד, אבל תמונה מדויקת מאוד של האמן שיצר אותם.

האלבום נפתח עם שיר הנושא “הסוף המר” - ולוקח אותנו הישר לכתר, הכתר של מלכת הדרמה שהיא אודי שניידר. עוד לא התחלנו וכבר אנחנו בסיום. עוד לא היה מתוק וכבר מר. יש משהו בכתיבה של אודי שנוגע בי חזק ועושה לי צמרמורת. כתיבה בעברית, שפת האם שלי, של שירי אהבה בין שני גברים. הכי אותנטי, הכי מרגש. אין הרבה כותבים שמצליחים לספר סיפור כזה מבלי שנרגיש את החריגות, אבל גם מבלי שנוכל להתעלם ממנה. ב”הסוף המר” הוא מבקש “לא לאבד תקווה”, כי “כשהלב נשבר בא גם הסוף המר”. ומי מאיתנו לא הרגיש שזה הסוף, הרגע ששברו לו את הלב.

מהלב השבור הזה אנחנו עוברים, כמעט באופן טבעי, ל“אהבה זה כואב” - שיר שהוא גם עובדה שאין עליה ויכוח. כבר בתחילתו אודי מבהיר: “אני לא מבולבל”. יש נטייה לחשוב שצעירים כמו אודי מבולבלים לגבי הזהות שלהם או לגבי מערכות יחסים. אבל אצל אודי אין בלבול, יש הבנה עמוקה. הוא מבקש לא לסגור את הלב גם אם זה שורף. הוא יודע שפתיחת הלב היא סיכון, שזה עלול לכאוב מאוד - ובכל זאת הוא לא מוכן לוותר על אהבה, גם אם הוא מודה שיהיה לה סוף.

קחו אוויר, כי אנחנו צוללים ל״מתחת למים”. זו הבלדה המרגשת של האלבום. טקסט מצמרר, אנרגיית הרוק של אודי מתכנסת לתוך שיר שקט ונוגה וזה גומר אותי. “את סם החיים שלי”, “כל הדרכים מובילות אליך” - אנרגיות של אהבה טהורה, שיש בה עצב אבל גם עוצמה בלתי מתוארת. הוא מתאר אהבה בצורה כל כך חזקה ופיוטית, שהייתי רוצה להיכנס לחופה עם השיר העצוב הזה. הלב על השולחן.

ואחרי שהיה כבד, עולים למעלה ללהיט בעיניי “כל הכוכבים”. אני מודה שאני נהנה משירים שעוסקים באסטרולוגיה וכוכבים, והוויב הדיסקואי מטיס אותי לחלל. יש כאן אווירה עתיקה ועדכנית יחד - הדיסוננס המדויק של האלבום. המילים יפות להפליא, והשיר מדבר על אימת הנפילה, תוך שימוש בדימויים אסטרולוגיים כדי לתאר מערכת יחסים. מושלם.

אי אפשר לדלג על “שרה עליך” שיר עוצמתי כל כך. יש לי תחושה של רפרנס ל”שרה אליך” של היהודים. יש כאן אכזבה, שברון לב, אדם יקר שעזב וחוסר היכולת להמשיך הלאה. אולי הדרך היחידה להתמודד היא פשוט לשיר עליו. הטקסט מדבר על ההבטחה להישאר “מציאותי”, ועל הקושי להיות כפוף למציאות כשהרגש כל כך חזק. זה שיר שרבים יכולים להזדהות איתו.

“נטע” מרגיש כמו שיר חולה בקטע הכי טוב שיש. סיפור של שיגעון ואובססיה, עד כדי כך שאישה מחליטה להרוג את מי שהיא אוהבת. זה נשמע כמו תסריט קולנועי - וכך גם המוזיקה. האווירה לוקחת אותך עמוק לסיפור המשוגע הזה. שיר שמרגיש כמו סרט אימה, ואודי מוכיח שוב שהוא מאסטר בלספר סיפור. ב“מלכודת דבש” אודי מתאר נטישה, משווה מערכת יחסים למלכודת מתוקה שאין ממנה מוצא. הוא מרגיש שאין לו סיכוי להימלט, שהקשר חודר למחשבותיו, שהוא מכור. לא משנה כמה ינסה הוא לא מסוגל לשכוח את הכאב. הוא מקריב את חייו למען האהבה הזו.

אחד השירים הגדולים שצריכים להפוך ללהיטים הוא “לבד בקולנוע”, שכבר יצא כסינגל עם קליפ יפהפה שמשחזר סצנות קולנוע אייקוניות. דיסקו פופי עם תו התקן של אודי. המילים מדברות על פנטזיות רומנטיות, על הבריחה של הדור שלנו למציאויות אלטרנטיביות דרך רשתות וטלוויזיה. הרצון להפוך פנטזיה לאמת, להיגאל על ידי גיבור דמיוני. השיר עשוי כל כך טוב - שאין בוקר שאני מתחיל בלעדיו.

הבחירה להכניס קאבר לאלבום היא מהלך מסוכן, אבל במקרה של “כשאתה” של מנור שבת זו הצלחה פנומנלית. אודי נותן לשיר חיים חדשים, הופך אותו לשלו, ועדיין שומר על הדנ”א המקורי. אני מאמין לכל מילה בקאבר הזה מרגיש את הטוהר והכוונה. זה יכול להיות להיט ענק. ואצלי בפלייליסט הוא מככב.

ולבסוף, האלבום נחתם בדואט עם הזמרת הנהדרת נופיה “תזכרי לעולם”. שיר עצוב ומרגש, מלא בכוונה ובבגרות מפתיעה לגילם. סיום יפה ומדויק לאלבום שחושף עוד חתיכה מהלב השבור, אבל מציע גם נחמה. “הסוף המר” הוא אלבום שמרגיש שלם, מגוון, נועז ובעיקר כן. השנה רק התחילה – אבל יש סיכוי גדול מאוד שכבר עכשיו קיבלנו מועמד רציני לאלבום השנה. את האלבום ישיק אודי במופע חגיגי שייערך ב-19.03. אני אהיה שם - וממליץ גם לכם להיות חלק מאירוע חד פעמי ומטורף.